תיקון מקוון מול תיקון באולפן: האם זה באמת משנה?

אם יש משהו, התוצאה טובה יותר מעט כשהלקוח לא נמצא באולפן. זה לא מכוון ללקוחות. זה פשוט איך שהתהליך עובד.

כשמישהו יושב בחדר, אני צריך לשמור על הראש שלי בזה לאורך כל הסשן. אני לא יכול להתרחק לשעה ולחזור אליו עם פרספקטיבה טרייה. אני לא יכול לסיים את הסשן, לישון על זה, ולהקשיב שוב בבוקר כשהאוזניים שלי קיבלו מנוחה מספקת. ההקשבה בבוקר זו הזמן שבו אני תופס את הדברים הקטנים, את ההתאמות הזעירות שלוקחות תיקון מטוב לנכון.

עם לקוח בחדר, אנחנו מגיעים לסוף הסשן, כולם מרוצים, והם הולכים הביתה עם הטראק. אני אף פעם לא בטוח שעשיתי את העבודה הכי טובה שלי. אם הייתי יכול לעשות את זה לבד, לשלוח, ואז לתת להם לחזור עם כמה שינויים, כנראה שהיה נכנס עוד קצת פירוט.

עם עבודה מרוחקת, יש לי את החופש לעבוד על טראק, להתרחק, לחזור, לישון על זה, ולשלוח כשאני יודע שזה נכון.

יש פעמים שזה באמת שווה שהלקוח נמצא בחדר.

אם למישהו יש רעיון לטראק שלא ברור מיד מהאודיו, זה מצוין שהם שם. לפעמים אני מקשיב לטראק וחושב שזה וייב של deep house רגשי, כשבעצם בראש שלהם יש להם EDM כבד והם רוצים את הקיק שמשבר את הכל. ברגע שהם מתארים את זה ודוחפים אותי לכיוון הזה, אני מבין מיד ואנחנו הולכים בכיוון הזה.

אפשר לעשות את זה דרך תיקון מרוחק, אבל זה אומר שהגרסה הראשונה שאני שולח אולי לא מה שהם ציפו לו. אז הם צריכים לתאר מה הם באמת רוצים. אם יש לנו מערכת יחסים קיימת, זה פשוט. אבל עם לקוח בפעם הראשונה, לקבל בחזרה משהו שהוא לא ציפה לו יכול לפגוע ביחסים לפני שהם התחילו.

בגלל זה טראקים יחוס חשובים כל כך לעבודה מרוחקת.

ובכנות, מערכות היחסים עם הלקוחות תמיד טובות כשאנשים מגיעים. בדרך כלל אנחנו מסיימים בפאב בשביל אוכל ושתייה ושיחה. הצד הזה חשוב גם כן.

לפעמים בפרויקט ממש גדול עם לקוח מקומי, אני אומר: תן לי לעשות את רוב העבודה לבד, אחר כך תבוא להתייעצויות סיום. ככה אני יכול להתמודד עם כל הבעיות המורכבות בפריסה ועיצוב, לסדר הכל במקום הנכון, ואז הם יכולים להיות שם לניואנסים האחרונים והחלטות הטעם.

עבודת אלבום היא דוגמה טובה. אם כל הטראקים צריכים להתמזג אחד בשני ואנחנו עובדים מסטמים, דברים צריכים להיות ממוקמים במדויק. טראק שנכנס חצי שנייה אחרי מה שהלקוח חושב שצריך יכול להיות ההבדל בין לאהוב את זה לבין לא. ברמה הזו של פירוט, להיות בחדר הגיוני.

עבודה עם מישהו בסאו פאולו או טוקיו לא שונה מעבודה עם מישהו בריצ'מונד או בריסטול. הם שולחים לי את קבצי האודיו. טראק יחוס אם הם רוצים. תיאור של מה הם מחפשים אם זה לא ברור מיד מהאודיו. אני עושה את העבודה, מגיע למקום שאני מרוצה ממנו, מסיים ושולח.

הם מקשיבים וחוזרים אליי עם "זה מדהים, נמשיך" או "אפשר להגביר קצת את הקיק, אפשר להנמיך את הווקל". זה הכל.

ההבדל היחיד עם יפן או אוסטרליה או לוס אנג'לס הוא בהמתנה. אני שולח את הטראק, ובבוקר למחרת כשאני חוזר לעבוד, כנראה יש אימייל עם משוב. בתוך אירופה או בריטניה, אני שולח משהו בבוקר ועד אחר הצהריים בדרך כלל יש לי תשובה. אבל אנחנו מדברים על הבדל של 24 שעות לכל היותר. זה לא בעיה.

אם אתה לקוח בפעם הראשונה, אני לא יודע מה אתה מחפש. לא יודע את הציפיות שלך. אז הנה מה שעוזר:

אחד או שניים טראקים יחוס. לא חמישה. אם תתן לי חמישה טראקים יחוס ללא כיוון, כולם יהיו שונים טכנית אחד מהשני. קיקים שונים, מיקום בס שונה, טיפול בהיי-אנד שונה. גם טראקים באותו ז'אנר נשמעים מאוד שונים מתחת למכסה המנוע. אחד או שניים טראקים יחוס טובים זה כל מה שאני צריך.

תגיד לי מה אתה אוהב בטראק היחוס. זה החלק החשוב. אם אתה באמת אוהב איך שהקיק בולט מעל הכל, תגיד לי. אם אתה אוהב כמה הווקל קדימה, תגיד לי. אם אתה פשוט אוהב את הוויב הכללי, תגיד לי את זה, אבל תוודא שאני יודע שהוויב זה מה שאתה מחפש, לא התאמה מילולית.

כי אם אתה שולח טראק יחוס ואני לוקח אותו מילולית, אולי אני אעלה את הקיק שלך הרבה ואת ההיי-האטס שלך הרבה בשביל להתאים, ואז אתה מקבל אותו בחזרה וזה לא דומה למה שאתה רוצה. לא רצית התאמה טכנית. רצית את התחושה. אני צריך לדעת את זה.

או פשוט תן לי לעשות את שלי. שם נכנס הניסיון. אני אעשה מה שאני חושב שהכי טוב לטראק. אבל אם יש לך כיוון ספציפי בראש, אני צריך לדעת. אנחנו לא קוראים מחשבות.

תיקון מרוחק זה לא פשרה. זה כנראה התהליך הטוב יותר לרוב הפרויקטים. אתה מקבל את אותו מהנדס, את אותו חדר, את אותו ציוד, ואתה מקבל את היתרון שלי בזה שיש לי את הזמן והמרחב לעשות את העבודה הכי טובה שלי בלי הלחץ של מישהו שצופה.

תבוא לאולפן אם אתה רוצה את מערכת היחסים, אם יש לך פרויקט אלבום מורכב, או אם אתה יודע שהטראק שלך צריך כיוון שקשה לתאר באימייל. אחרת, פשוט שלח את הקבצים.